דרך יצירתית לקביעת מעמד מקור של מוצר - שימוש בזכויות קניין רוחני 

עו"ד יוהן בניזרי

כל יצואן יודע שקביעת מקור המוצר הוא מפתח מרכזי בביצוע פעולת היצוא, שכן תעודת המקור הנלווית למוצר, קובעת מה גובה המס שייגבה במדינת הייבוא בה המוצר יימכר, ואף קובעת האם המוצר הספציפי יהיה נתון לצעדי סחר אחרים כגון מכסת ייבוא או היטל היצף.

תכנון מס לצורכי קביעת מקור הינה דרך מקובלת להימנע משיעור מיסים גבוה. יחד עם זאת, בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי הקשה על ביצוע תכנון מסוג זה. מאמר קצר זה מציע דרכים חדשניות לעקוף קשיים אלו, לפחות לגבי מוצרי ההיי- טק.

על פי תפיסת המכס, בבוחנו מוצר עלינו להפריד   בין רכיבים המוצר ופעולות הייצור והעיבוד הנעשות ביחס אליו. במידה והמוצר אינו מושג בשלמותו או מיוצר במדינה אחת, רשויות המכס יקבעו את מקור המוצר על ידי בהתחשב במדינה בה המוצר עבר את "העבודה או התהליך הממושכים, משמעותיים והמוצדקים מבחינה כלכלית". עבור מוצרי היי – טק, רשויות האיחוד האירופי יבחנו על פי רוב את הערך של כל מרכיב ואת הערך של כל פעולת עבודה, ויקבעו כי מדינת המקור היא זו שבה נוצר מרבית הערך המוסף. במילים אחרות, אם אתה, ככלל, מעוניין במדינת מקור מסוימת, יש עליך להוסיף ערך רב ככל האפשר באותה מדינה.

כמובן, שינוי שרשרת האספקה כולה רק למען מטרה של השגת מדינת מקור מסוימת, הוא מעשי רק לעיתים רחוקות. לכן, יש ליצור ערך בדרך אחרת, אבל כיצד?

חלק ניכר מהערך הכולל של מוצרי ההיי – טק מורכב מזכויות בלתי מוחשיות כגון תוכנה, אחריות, סימני מסחר, זכויות יוצרים או פטנט. ערכים אלו יכולים לסייע בקביעת מקור תחת חוקי האיחוד האירופי.

לדבר לא מוחשי אין מקור משל עצמו, ואין הוא מוגדר כטובין למטרות מכס, אלא נכנס לתחשיב עלויות.לדוגמא, אם אתה מייצא מקליט וידאו מישראל לאיחוד האירופי, אשר חלקים ממנו הגיעו מסין והם חוברו בישראל, על עלויות רכישת התוכנה אשר הותקנה בזיכרון הפנימי של הוידיאו יתווספו עלויות ייצור שהצטברו בסין. ואכן, מאחר והזיכרון הפנימי היה טעון כבר עם יישומי מערכת שהגיעו מסין, התוכנה (שהינה עלות) תיחשב לחלק מהרכיב הסיני, גם אם היא פותחה על ידי החברה הישראלית. דברים לא מוחשיים נוספים כפופים למשטר דומה אם כי לא זהה.

בסופו של יום, מכשיר הוידיאו ייחשב על ידי רשויות האיחוד האירופי כבעל מקור סיני, אלא אם ייעשה שימוש במודע בדבר הלא מוחשי.

אחת הדרכים החדשניות והפחות מכבידות לשינוי מקור המוצר היא באמצעות שימוש במרכיב לא מוחשי בזמן הנכון בשרשרת האספקה. בעשותם כך, היצואנים יכולים להגדיל את הערך של עיבוד כלשהו במדינת המקור הרצויה, באותה מידה שהם יכולים לבחור להקצות עלויות עבודה באותה מדינה.

לעיתים ניתן להפריד, לפחות, חלק מחלקי הדבר הלא מוחשי (למשל על ידי פריקת תוכנות מהזיכרון הפנימי של המוצר). ברגע שהדבר נעשה, הערך של הדבר הלא מוחשי הופך למוחשי. דרך אחרת לעשות זאת היא לספק רישיונות בלעדיים עבור שווקים מסוימים שיפעלו במדינת המקור הרצויה. בדוגמא שלעיל, הרכיבים הסיניים יהפכו למוחשיים (למשל תוכנה) והחברה הישראלית תספק רישיון בלעדי על מנת שיהיה אפשרי לנהל את הדבר הלא מוחשי בישראל ובאיחוד האירופי. בגלל שהחברה הישראלית תשלם סכום משמעותי על מנת לרכוש את הרישיון, הערך המוסף בישראל יגדל משמעותית. רשויות המכס האירופי יכירו ברוב הערך של המוצר כערך שנוצר בישראל וסביר להניח שיאשרו מקור אירופי למוצר.

שימוש בתוכנה בדרך זו, הינו בעל יתרון בכך שהוא מפחית את שיעור המכס ובכך את הבסיס החייב במכס של הרכיבים המיובאים.

גישה זו דורשת הסדרי קבלנות מפורטים ועשויה לדרוש דיונים עם שלטונות המכס, אבל הדבר עשוי להשתלם. אחרי הכול, חלק ניכר מהמוצרים כולל זכויות לא מוחשיות. זה הזמן להיות יצירתיים.

_______________________________

יוהן בניזרי הינו עו"ד במשרד סידלי אוסטין ושות' בבריסל. העמדות המוצגות במאמר זה הן אך ורק של המחבר והן אינן משקפות בהכרח את אלה של משרד סידלי אוסטין ושות'. מאמר זה הוכן למטרות אקדמיות בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי.